<h1>רבינו ירוחם נ"ד ח"ב</h1>
<h2>דף כב.</h2>
אין מכבין את הבקעת בשביל לחוס עליה ולא בשביל [שלא] יתעשן הבית כך פשוט בביצה. [רבינו ירוחם נ"ד ח"א]. אין מכבין את הבקעת של עצים כדי שלא תתעשן הקדירה או שלא תשרף כך פשוט בביצה וכן פסק רי"ף. ובתוס' כתבו שמותר כדי שלא יתקלקל המאכל, פירוש ומכל מקום דווקא כשאין יכול לעשות בענין אחר אלא לכבות הבקעת כגון שאין לו אש אחר להסיר שם הקדירה.
<h2>דף כט:</h2>
הרקדת הקמח ביו"ט אסור, אבל לשנות מותר כלומר לרקדה פעם שנית ביום טוב אחר שרקדה פעם אחרת מעיו"ט. ואפילו כששונים ביום טוב צריך שנוי כגון להפך הכלי שמרקדים בו שנית, וכך פשוט בביצה וכן נראה דעת רי"ף כי אין צריך לעשות שנוי בנפה כי די לעשות שנוי בכלי שמרקדה בו כגון השולחן וכיוצא בו, אבל הרמב"ם [פ"ג דיו"ט הי"ד] כתב שיעשה שנוי בנפה להניף בה בהפך מה שלמעלה למטה שהיא מאחורי הנפה או שיעשה שנוי בכלי שמרקד בו ותמהו עליו.
<h2>דף לב:</h2>
אין חותכין החרס ואין חותכין את הנייר לשים בין האסכלא והדג כשצולין דג כדי שלא ישרוף ברזל האסכלא לדג ומשימין שם חרס או בגד או נייר שרוי במים כך פשוט בביצה.
<h2>דף לג.</h2>
מגבב עצים פירוש מלקט ומקושש עצים משלפניו, אם יש לו תנור בחצר מקושש עצים דקים מפוזרים משלפניו אבל לא משאר החצר דאסח דעתיה מהם כך פשוט במשנה בביצה.
<h2>דף לג:</h2>
אין מלבנין את הרעפים, או רעפים או לבנים וכיוצא בזה לצלות עליה אחר לבונן באש שום דבר, ודווקא חדשים מפני שמתקן כלי כי כדי לחזקו שורפין אותן פעם ב'. ולפיכך ישנים מותר ללבנם לצורך אוכל נפש ואינו אסור שמא יפקעו בליבונם וישברו ונמצא שלא יוכל לצלות עליו וטרח שלא לצורך כשלבנו כך פשוט ומוכח בביצה.
<h2>דף לד.</h2>
בהמה שצריכה בדיקה ואפילו איתחזק בה ריעותא כגון נפלה או רצצתה בהמה ושהתה מעת לעת שצריכה בדיקה כמו שכתבתי בענין הבהמה בדיני הצלעות בענין נפולה, שוחטין אותה ביו"ט ולא חיישינן שיבדקוה אחר השחיטה ותמצא טריפה ונמצא שטרח בה ושחטה שלא לצורך כך פשוט ומוכח בביצה. וכתבו המפרשים ולא יבדקנה עד שיפשיט עורה שמא תטרף ויאסר לטלטלה ולא יוכל להפשיטה.
